סלמה ואח' נ' אמות השקעות בע"מ ואח'

פסק - דין

הרקע והשתלשלות ההליכים המשפטיים

1.לפנינו תביעה אשר הוגשה ביום 23/11/08, לפיצוי התובעים, זכיינים של רשת "פיצה דומינו", בשל הפרת הסכם שכירות שנחתם בינם לבין הנתבעות בקשר להפעלת סניף של הרשת בקניון התחנה המרכזית בירושלים (להלן – "הסניף").

2.ביום 11/10/05 הגישו התובעים תביעה קודמת נגד הנתבעות (ת.א. 10143/05 – להלן – "התביעה הראשונה"), שבמסגרתה ניתנה ביום 29/1/06 החלטה לפיצול סעדים (בש"א 7809/05).

התביעה הראשונה התייחסה ליחסים החוזיים שבין הצדדים ולנזקים שנגרמו לתובעים בתקופה שבין 7/8/05 ועד 11/10/05 (65 ימים), ואילו התביעה שלפנינו (להלן – "התביעה השניה") מתייחסת לתקופה שבין 11/10/05 ועד ליום 1/9/08, המועד שבו עזבו התובעים את הסניף, דהיינו 1056 ימים.

3.בפסק הדין שניתן ביום 2/9/08 בתביעה הראשונה (להלן – "פסה"ד הראשון") התקבלה התביעה הראשונה באופן חלקי, ונקבע כי הנתבעות הפרו את הסכם השכירות ביחס לזכות הסירוב הראשון שהוקנתה לתובעים בשל פתיחת דוכן פיצה נוסף, "פיצה נטו" בקומת הרציפים של התחנה המרכזית (להלן – "פיצה נטו").

נפסק לתובעים, על דרך האומדנא, פיצוי בסכום של 40,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, דהיינו סכום של 48,500 ₪.

4.ערעור הנתבעות על פסה"ד הראשון נדחה (ע.א. 2540/08), וכתוצאה מכך ניתנה החלטה ביום 3/1/11, במהלך דיון ההוכחות בתביעה השניה, כי כל המסמכים שמצויים בתיק התביעה הראשונה יהוו ראיה גם בתביעה השניה (פרוטוקול עמ' 7 שורות 4-5).

5.התובעים הגישו בקשה למתן פסק דין חלקי בתביעה השניה, בטענה כי פועל יוצא מפסה"ד הראשון הינו כי שיעור הנזק בשל כל יום הפרה (בסכום של 757 ₪) הוא בגדר מעשה בית דין, המשתיק את הנתבעות מלטעון כנגד גובה האומדנא.

לחלופין, ביקשו התובעים מתן צו לנתבעות להמציא לידיהם את נתוני מחזור המכירות, ההוצאות ודמי השכירות של "פיצה נטו" עבור התקופה שבין 11/10/05 ועד 1/9/08, על מנת שניתן יהיה לקבוע, באמצעות נתונים אלה, את גובה הנזק בשל מניעת הרווח שנגרם לתובעים עקב פתיחת דוכן "פיצה נטו".

6.בקשת התובעים למתן פסק דין חלקי נדחתה בהחלטה מיום 25/3/10, אשר בה נקבע, בין היתר, כי אין מעשה בית דין לגבי גובה הנזק, להבדיל מעצם קיומו של הנזק, ולא יהא זה נכון להסיק באופן אוטומטי מהסכום שנפסק בשל התקופה הרלבנטית לתביעה הראשונה לגבי סכום הפיצוי בשל הנזק בתקופה נשוא התביעה השניה, ובוודאי שלא יהא זה נכון לעשות כן כאשר הקביעה לגבי התביעה הראשונה נעשתה על דרך האומדנא.

גם הבקשה החלופית של התובעים לקבלת הנתונים העסקיים של "פיצה נטו" נדחתה בהחלטה האמורה, ונקבע כי מעבר לפגיעה בסודות המסחריים, הרי שנתוני המחזור של "פיצה נטו" לא יכולים בהכרח ללמד על הנתונים העסקיים של התובעים בתקופה הרלבנטית לתביעה השניה.

7.במסגרת התביעה השניה דורשים התובעים סכום של 1,100,000 ₪ המורכב כדלקמן:

800,000 ₪ - נזק ומניעת רווח יומי לתקופה של 1056 ימים (מאז הגשת התביעה הראשונה ועד ליום בו עזבו התובעים את הסניף);

250,000 ₪ - ירידת ערך הנכס עקב קיומה של "פיצה נטו", שגרמה לנסיגת קונים פוטנציאליים מהצעותיהם לרכישת הסניף במחיר אטרקטיבי;

50,000 ₪ - עוגמת נפש.

8.כמו כן דורשים התובעים, כמפורט בסעיף 23 לתביעה השניה וכן בסיכומיהם, פיצויים עונשיים בשל הפרות חוזרות ונשנות של הנתבעות את התחייבויותיהן החוזיות כלפי התובעים, בסכום שייקבע על ידי בית המשפט.

יצויין בהקשר זה, כי בדיון שהתקיים ביום 14/6/10 הצהיר ב"כ התובעים כי הואיל וגובה הפיצויים העונשיים הושאר לשיקול דעתו של בית המשפט – לא ניתן היה לשלם אגרה על מרכיב זה, ואם וכאשר יפסוק בית המשפט פיצויים עונשיים – ישולם הפרש האגרה ככל שהיא צורך בדבר (פרוטוקול מיום 14/6/10 עמ' 1 שורות 18-20).

9.יצויין, כי עוד לפני שהוגשה התביעה השניה, הגישו הנתבעות מצדן, ביום 27/5/08, תביעה לסילוק ידם של התובעים מהסניף (ת.א. 15142/08).

לטענת הנתבעות בהליך האמור, היו הפרות מהותיות של ההסכם על ידי התובעים וכתוצאה מכך בוטל ההסכם על ידי הנתבעות ביום 23/3/08, ונתבקש סילוק ידם של התובעים מהנכס.